יצחק לידור נ. קצין התגמולים - משרד הביטחון 

בבית המשפט העליון

רע"א 4673/08

בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל

המבקש:
יצחק לידור

נ ג ד

המשיב:
קצין התגמולים - משרד הביטחון

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.4.08 בע"ש 1209/07 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' למלשטריך-לטר

בשם המבקש:
עו"ד א' יער

החלטה

1. המערער נפגע בשנת 1967 מכדור בקרסול רגל שמאל, במהלך שירותו הצבאי. בעקבות הפגיעה הוכר כנכה. בשנת 2002 פנה המערער בבקשה להכיר בכאבי גב מהם הוא סובל כנכות הנובעת מן הנכות המוכרת, לפי תקנה 9 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל - 1969 (להלן: התקנות). בקשתו נדחתה וכך גם ערר שהגיש לוועדה הרפואית העליונה. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי והציג חוות דעת משלימה של פרופ' פלומן, אולם בית המשפט דחה את ערעורו בציינו כי המערער מעלה טענות שלא עמדו בפני הועדה הרפואית העליונה באשר לקיומה של אסכולה נוספת בספרות המקצועית לעניין הקשר המוסב הנטען על-ידי המערער ואם ברצונו כי טענות אלה תיבדקנה, באפשרותו לפנות ולבקש לשטוח טענותיו בפני ועדה רפואית.
המערער אכן הגיש למשיב בקשה לדון מחדש בהחלטה בעניינו. לכתחילה לא אושר דיון מחודש בעניינו לפי תקנה 9, אך לאחר שהוגש ערעור בעניין לבית משפט השלום הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הועבר הדיון לעניין הקשר הסיבתי לוועדה הרפואית. הוועדה הרפואית קבעה בסופו של דבר כי אין קשר סיבתי בין הנכות המוכרת לבין הפגיעה בגב. המבקש הגיש ערעור לוועדה הרפואית העליונה שבדקה את המערער ומצאה כי לא קיימת כל מגבלה בתנועות הגב אשר מתבטאת באחוזי נכות. כן ציינה כי אין בכוונתה להידרש לשאלת הקשר הסיבתי בין כאבי הגב למצב קיצור הרגל, שכן טענות המבקש לעניין זה נסמכות על סקר שערך מכון קנדי, לגביו טען המערער כי הוא מבטא אסכולה ברפואה בסוגיה זו. הוועדה הרפואית העליונה אף פרטה מדוע על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה אין המסמך הקנדי בגדר אסכולה רפואית מוכחת.
המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' למלשטריך-לטר) ציין כי מאחר והערעור אליו הינו בשאלה משפטית בלבד, אין מקום להתערבות בשאלת הקשר הסיבתי עצמו ודחה את הערעור.

2. המערער טוען כי הוועדה הרפואית העליונה סטתה מן ההלכות הקיימות באשר לאסכולה רפואית מוכחת ומאחר שאין מדובר בעניין שברפואה היה על בית המשפט המחוזי להפעיל ביקורת שיפוטית על החלטת הוועדה הרפואית העליונה. לדבריו, קיימת חשיבות לבירור הבקשה ב"גלגול שלישי", היות שבעוד שנקבעה הלכה ברורה באשר לקביעת הקשר הסיבתי בשלב ההכרה בנכות, הרי שבשאלת הקשר הסיבתי הנקבע על ידי ועדה רפואית עליונה לפי תקנה 9 לתקנות אין מדיניות משפטית ברורה. עוד נטען כי יש הצדקה לבירור הסוגיה בפני ערכאה שלישית - או שמא נדייק ונאמר רביעית - בכדי לקבוע האם קביעת קשר סיבתי לפי תקנה 9 לתקנות היא שאלה רפואית בלבד או שמא חלה עליה ההלכה שנקבעה ברע"א 2027/94 קליג' נ' קצין התגמולים במשרד הביטחון, פ"ד נ(1) 529 (1995) (להלן: הלכת קליג').

3. דין הבקשה להידחות.

כפי שציין בית המשפט המחוזי, חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט - 1959 קובע בסעיף 12א(א) כי ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת ועדה רפואית עליונה יהיה בנקודה משפטית בלבד. עקרון זה, כשאליו מתווסף הצמצום הנקוט בידינו במתן רשות לערער בפני ערכאת ערעור שלישית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)), מביאים לידי גדרי התערבות מצומצמים ביותר על-ידי בית משפט זה. ההבחנה בין נקודה משפטית לעניין שברפואה אינה פשוטה לעיתים. ברם, במקרה דנן הניסיון לעטות כסות של שאלה משפטית על עניינו של המערער אין בו כדי להכניסו אל בין גדרי ההתערבות המצומצמים הללו. הלכה למעשה טוען המבקש לסטיה מן ההלכות הנוהגות באשר לקביעה מהי "אסכולה רפואית מוכחת" ובכך לא די בכדי ליתן רשות ערעור. זאת ועוד, לטעמי הכללים שנקבעו בהלכת קליג' ברורים הם ואיני סבורה שיש לבחנם בנפרד לנסיבות תקנה 9 לתקנות.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ח באב תשס"ח (19.8.08).